ולנטינוס. חיתן זוגות בניגוד לצו הקיסר
הראשון שיצר שוקולד לאכילה היה ג'וזף פריי הבריטי. ב–1847, עשר שנים לאחר עלייתה של ויקטוריה לכס המלוכה, ועם ראשיתו של העידן שנקרא על שמה, זכה השוקולד בפטרון חדש. הנצרות ביטלה את הילולות הבשר והדם של האביב המנץ, אך שמץ מהתשוקה האטוויסטית שלהן הונצח בהפיכת יום מותו האלים של ולנטיין לחג האהבה, קישור שמופיע כבר בימי הביניים, בכתביו של ג'פרי צ'וסר. הקצאתו של היום הזה לזכרו של המרטיר האמיץ הכשירה את השרץ האלילי ואיפשרה לדוגלים באהבה החצרונית לחגוג בברכת הכנסייה, על ידי חיבורם של שירים נוגים, לטישת מבטים עורגים והפרחתן של אנחות לרוב ביום זה. אך במאה ה–19, עם עלייתו של מעמד בינוני מבוסס ופוריטני, הפך הכסף ומה שניתן לרכוש בעזרתו לאובייקט המעבר של האהבה. לא עוד מכתבים מוכתמים בדמעות הכתובים ביד רועדת. כעת סיפקה תעשיית הנייר כרטיסי ברכה מוכנים ומעוטרים מראש, חתומים כולם במילותיו האחרונות של המעונה. שמו הפך למילה נרדפת לאהוב או לאהובה ומנחות חדשות הועלו לזכרו, ובעיקר עולת השוקולד. תבניות יציקה מורכבות פותחו באמצע המאה ה–19, וכעת במקום קורבנות אדם, קדושים מעונים או עזים אומללות יכלו הסוגדים לאהבה להקריב ארנבוני שוקולד חלולים וריקים מתוכן.
לצריכה העולמית של הממתק הזה יש גם צד מריר. רובם המכריע של פולי הקקאו מגיעים כיום מארצות מערב אפריקה כמו גאנה וחוף השנהב, שיצוא הפולים אחראי לכ–60% מהתל"ג שלה. מדינות אלו מפיקות ארבעה מיליון טונות פולי קקאו מדי שנה ולצורך כך נעשה שימוש בילדים המשתכרים פרוטות שלא יאפשרו להם לעולם לנגוס במוצר המופק מעבודת הפרך שלהם. עיתונאים שריחרחו סביב ניחוח הכסף והשחיתות האופף את תעשיית השוקולד מצאו עצמם לא פעם בכלא המקומי או בקבר. כיום נרשם ביקוש ער לשוקולד "סחר הוגן", המאפשר לעולם הראשון לנעוץ את שיניו הלבנות בחפיסה של שוקולד חלב בלי לחוש בטעמה המר של האשמה על לשונו. אבל מטעים רבים הנעקרים כדי לפנות דרך לגידולים רווחיים יותר, כמו תירס, ושנות בצורת ומחלות צמחים שונות גרמו למומחים בתחום השוקולד להתריע שכבר בשנת 2020 יעמוד העולם מול עתיד שבו השוקולד יחזור להיות מה שהיה בעבר — מוצר מותרות יקר מפז שהוא מנת חלקם של העשירים ביותר.
אלו חדשות רעות לא רק לילדים חובבי מתוק ולרופאי השיניים שלהם, אלא גם ליוצרים. הכימאי יוסטוס פון ליביג הכריז עוד במאה ה–19 כי השוקולד הוא "ידידם הטוב ביותר של המבקשים לעסוק בכתיבה". ג'יימס ג'ויס חלם על "שוקולד בעל נשמה", וג'ואן האריס ביססה עליו את רב המכר הגדול שלה, "שוקולד". בשנת אלפיים הפך ספרה לסרט קולנוע בכיכובו של ג'וני דפ, שכמה שנים מאוחר יותר הופיע באקסטרווגנזת השוקולד הגדולה של רואלד דאל, "צ'רלי והשוקולדה", כווילי וונקה, בעל מפעל הממתקים האקסצנטרי.