בני המאיה של דרום אמריקה היו הראשונים בעולם שהפיקו שוקולד מפולי הקקאו. השוקולד שלהם היה שונה מאוד מהשוקולד המוכר לנו כיום, ולמעשה מדובר במשקה שוקולד נוזלי ומריר. המאיה אהבו והעריכו כל כך את משקה השוקולד שלהם, שהם כינו אותו "משקה האלים". בממצאים ארכיאולוגים התגלו דמויות של מלכים ואלים של בני המאיה, לוגמים את משקה השוקולד.
לצורך הפקת השוקולד, הם טחנו את פולי קקאו ועירבבו אותם עם מים ועם חומרים שונים כגון: קמח, תירס, וניל וצ'ילי. את התערובת שנוצרה הם העבירו במהירות מכלי לכלי עד שהיה נוצר עליה קצף סמיך, בשלב זה המשקה היה מוכן לשתייה. המאיה לא הוסיפו סוכר לשוקולד שלהם ולכן טעמו היה מריר. גם האצטקים נהגו לטחון את פולי הקקאו ולהכין מהם משקה מר ומתובל בצ'ילי. הם קראו למשקה שהרגיע כאבי בטן וכאבים שונים צ'וקואטל וממנו הגיע השם לשוקולד של ימינו.
במאה ה-16 הביאו הכובשים הספרדים את פולי הקקאו לאירופה. גם האירופאים הכינו מהם את משקה הקקאו, אבל אצלם נוספה מתיקות על ידי הסוכר.
רק בהולנד של תחילת המאה ה-19 נוצרה חמאת הקקאו שאיפשרה לשוקולד להפוך למוצק. השוקולד המוצק של אז היה טעים ומוכר לנו בתור שוקולד מריר. כשהתאחדו יצרן השוקולד רודולף לינט וממציא אבקת החלב אנרי נסטלה, והמציאו את שוקולד החלב, הם הפכו אותו לממתק המבוקש ביותר בעולם.
בהמשך באו המצאות שוויצריות נוספות, כמו שוקולד הטובלרון שנולד ב-1908, וקיבל את צורת הפסגה המשולשת של הר המטרהורן שבאלפים של שווייץ. לצדו קיבע מבחר של שוקולדים שוויצריים איכותיים ונמכרים ביותר, את מעמדו של השוקולד השוויצרי בתור השוקולד המבוקש והאהוד ביותר בעולם.